​

​

דירת שלושה חדרים שבה גרו אם ובתה הפכה לבית לארבעה בני משפחה, אחרי נישואים שניים של האם ולידת בן.

הדירה המקורית כללה חלל מגורים, חדר הורים וחדר ילדים גדול, משותף לבת ולבן. אחרי כעשר שנים, כשהילדים גדלו, התעורר הצורך בחדר נוסף, כדי שכל ילד יוכל ליהנות מפרטיות. המחשבה המתבקשת היתה לעבור לדירה גדולה יותר.

רגע לפני שהלכו לבנק לבקש משכנתא, החליטו ההורים לבדוק אם אפשר לחלק מחדש את הדירה הנוכחית, ולהפכה לדירת ארבעה חדרים. השאיפה היתה ליצור יחידת מגורים נפרדת, עם שירותים, מקלחת ומזגן נפרד עבור הבת, שנעה בין בית אמה לבית אביה.

אחרי נסיונות תכנון שונים, התברר שהשינוי התכנוני אמנם מורכב, אבל אפשרי. החלוקה המחודשת של הדירה הפכה אותה למתאימה לצרכי כל בני המשפחה, והורידה מהפרק את מעבר הדירה – כך שבני הזוג הצליחו לשמור על רמת החיים שלהם, בלי להשתעבד לתשלומי משכנתא.

בהתחשב במגבלות – שטח הדירה, מבנה אורכי, שני כיווני אוויר בלבד – עבודת התכנון לא היתה קלה, אך התוצאה היתה מתגמלת מאוד.